רק צריך לקרוא אותה בין השורות
היא לשמוע את השטח
איך הקיר נתפס בעין ומה אומרים הצופים
וזה נחמד וגם מלמד לעתיד
אבל אותה פעם גרמה לי להסמיק משתי סיבות
ושאלתי אותה על הקישוטים החדשים
מחכה לשמוע את ה'פשש' וה'וואו' הסטנדרטיים
אבל היא, כמו יהודייה טובה,
מחזירה לי בשאלה -
כשחשבתי על הבנות הג'ינג'יות שלא נכנסו לתמונה
הסמקתי פעם שנייה
כי בעצם יש פה שאלה מחייכת שדורשת מענה
(אגב, צבע השיער יכול להשתנות גם לסגול אם רק תבקשו...)
הבנתי שהייתה פה מחמאה אדירה
היא לא רק הסתכלה בקיר
היא התעמקה
היא עברה מילדה לילדה, וחישבנה
וגם הגיעה למסקנה ושאלה אותי
אם כך
סימן שעבודת השטח שלנו לא מיועדת לבלונדיניות בלבד...
רגע, על איזה קיר מדובר?
השלוחה לכיתות א'-ג'
ואיך הכל התחיל?
בבני ברק, עיר התורה, יש בית ספר איכותי שגדל משנה לשנה
באיכות, בכמות, באווירה מיוחדת ונדירה
ובמסירות שאי אפשר לתאר במילים
יש לבית הספר סניף נוסף
לשכבה הצעירה - כיתות א'-ג'
בניין חדש יחסית, שמכיל כמה מוסדות
ובית הספר מאייש את שלוש הקומות התחתונות
(שתיים מהן מתחת לאדמה)
הכול חדש. הכול נקי. אבל ריק.
האמירה החיה והתוססת במבנה הראשון
עדיין לא חדרה לקירות בית הספר החדש
הבקשה הייתה:
"אני רוצה שירגישו שזה שלנו.
שייכנסו חיים למקום הזה."
יש לך תמונות? לפני ואחרי?
סתם. לבן. כחול.
דלת אחרי דלת. מסדרון אחרי מסדרון.
והכול "בסדר"...
רק שאין שם שום דבר שתופס את הלב.
ואיך מקשטים שלוש קומות שלמות?
הגודל והמבנה ההנדסי לא אפשרו לנו 'להשתלט' על כל הקירות
בדקנו מה ניתן ליצור, והתקבלה החלטה חכמה:
קיר אחד מרכזי 'מכף רצפה ועד ראש התקרה'
שייתן את הטון, הסגנון והאווירה
(ובתוכנית העתידית יגיעו אלמנטים ודמויות מהקישוט לבקר בכל הקומה... בבישול)
הפרויקט קם בשיא הלחץ של פתיחת שנת הלימודים
ולכן הדמויות המככבות הן אלו שכבר יצרנו בעבר
גם כדי להספיק, וגם כדי לשמור על סט אחד.
כל קומה קיבלה תוכן וקונספט אחיד:
"עלי והצליחי" ממשיך את קומת הכניסה עם תכני בית יעקב,
ולפני היציאה תמיד נברך אותן בחיוך - "בהצלחה".
לא כדי "להוסיף עוד תוכן".
כדי שמסדרון חדש יפסיק להיות סתם מסדרון -
ויתחיל להיות בית ספר.
ואז הבנתי את המחמאה שב'סאבטקסט'
כי אם אמא שמה לב לפרט כזה -
זה אומר שהיא לא ראתה והלכה הביתה
היה פה מיני סיור מודרך:
נכנסה וחייכה מול קבלת הפנים "ברוכות הבאות"
ענתה אמן על 'עלי והצליחי'
הרגישה "בבית שלנו"
עצרה לנשום אוויר ליד ברכות הנהנין
ויצאה עם "בהצלחה" שממשיך איתה החוצה
ובמילים אחרות:
השטח יוצר דיאלוג חכם -
הפוסטרים מברכים, והתלמידות עונות :)
ולמה דווקא מסדרון?
בכיתה יושבות הבנות של כיתה אחת.
במסדרון עוברות כולן.
כל השאלה היא: איזה מרחב אנחנו רוצים ליצור כאן?
מה התלמידה תרגיש כשהיא עוברת כאן?
מה הקיר ישדר לצוות, להורה, לנפש?
כשהקירות מעוצבים, כשהם משדרים השקעה ומחשבה -
הם מחברים אליהם את הצוות, את התלמידות וההורים
כולם מרגישים שיש כאן בית. וספר...
המסדרון הופך למקום שנותן כח.
קל וחומר שתוכן טוב תופס את הלב.
מה זה ״בגובה העיניים״?
כי מעבר ל'פשש' ול'וואו' הסטנדרטיים
יש את מה שבאמת קורה מול הקיר.
בואו לבקר איתנו יחד במוסדות שונים ומגוונים ברחבי הארץ (והעולם)
ולצלול פנימה, אל החלום, האתגר, והתוצאות המרהיבות בס"ד.
אחת לשבועיים, בגובה העיניים:
רשמים, שאלות וחיוכים -
הקירות מדברים, ואנחנו מקשיבים.
