הגב’ מיכל דמתי, מנהלת בית הספר ‘בית יעקב’ של החינוך העצמאי בהרצליה:

רצינו לחדש את קיר המבואה לבית הספר הקירוב שאותו אני מנהלת. 

זהו קיר מרכזי שכל הבאים בשערי ביה”ס נתקלים בו, 

והיה לי חשוב מאד ההיגד שאותו יראו התלמידים בכל בוקר. 

חיפשנו כל מיני פסוקים שיכולים להתאים, בחנו סגנונות שונים, 

אבל… לא. לא מצאתי את מה שחיפשתי… 

לא התייאשתי.

זהו הקישוט המרכזי בבית הספר. 

זה מה שיתפוס את עיניהם של התלמידים שנכנסים בכל בוקר בשעריוו!

באחד מדפדופי הנואשים בקטלוגים נתקלתי בקטלוג של חברת ‘פנורמה’, 

בפוסטר בשם: “הדריכני בנתיב מצוותיך”. 

הרקע היה ירוק ומרחיב את הלב, דשא, פרחים 

וברבורים צחורי צוואר מילאו אותו בפסטורליות נוגעת ללב, כשלצדם כיתוב: 

“בדרך שמתחיל אדם את היום מוסרים לו מלאך שמוליך אותו…”.

האמת? המסר הרגיש לי “כבד” מדי לילדים שלנו…

מי מערב עניני מלאכים נשגבים בילדים בני שש ושבע?

 מי תולה כזה דבר בבית ספר ועוד בבית ספר כמו שלנו? 

אבל אז צד את עיני ההמשך: “שאם התחיל לילך בדבר מצוה –

 מוסרים לו מלאך שהולך ומוביל אותו כל אותו היום בדרך טובה”. 

איזו בשורה נפלאה! רק מצווה אחת על הבוקר, 

והמלאך כבר יזמן לך אחת ועוד אחת ועוד אחת…

הזמנו את הקישוט. כמובן בהתאמות הנדרשות. 

בתחילת השנה ירדתי עם כל כיתה לרחבת הכניסה 

ושאלתי אותם מה כדאי לעשות לקראת השנה החדשה. 

הילדים, מתורגלים ובקיאים, ענו בצייתנות: “לעשות מצוות”… 

אבל אני ראיתי מבין דבריהם את העייפות ואת הייאוש… 

נעמדתי מולם, ילדים של התגברות יומיומית, וקראתי:

‘ילדים, אני רוצה לבשר לכם שמצאתי השנה קיצור דרך. 

הוא לא יהיה כתוב רק אצלכם, בלב, אלא גם ממש כאן, על הקיר…

 בבת אחת נעו עשרות ראשים קטנים וגדולים אל הקיר. והוא היה מרהיב באמת. 

“אתם שומעים, ילדים? רק מצווה אחת בבוקר. מצווה אחת. את השאר כבר ימצא לכם המלאך”—-

שלושה חודשים חלפו.

בסביבות חנוכה, הגיע אלי זאטוט פורע חוק מכתה א’ לשיחת בירור. 

הוא עמד נזוף כולו כשתוארה מסכת ההסתבכויות שלו מתחילת היום, 

ואני התלבטתי כיצד להגיב. 

בהברקה של רגע, שאלתי אותו בפשטות: “יובל, יש לך רעיון מה קרה לך היום?” 

ויובל הקטן עמד בעיניים דומעות ואמר לי: 

“המורה, היום לא בא איתי המלאך של הברבורים 

כי לא הספקתי לעשות שום מצוה בבוקר”….

וכל אותו היום רעדו משקופי הדלת שלי והחדר התנועע סביבי.

או שאולי אני הייתי זו שרעדתי בכל גופי”- – –